הירידה בשיעור ההתחסנות בחיסוני השגרה בילדות מעוררת דאגה. הדיווח ערב החג בחדשות Doctors only אודות יום החשיבה שקיים משרד הבריאות בנושא מעורר את החשש שהדיון לקה בחשיבה קבוצתית ובעיוורון מערכתי אל מול הפיל שבחדר.
נדמה שהנחת היסוד בדיון היתה שמידע כוזב שמופץ על ידי "מתנגדי חיסונים" גורם לעלייה ב"הססנות חיסונים" (Vaccine hesitancy). האם להנחת היסוד הזו יש בסיס? האם היא יורדת לשורש הבעיה? או שמא כמו שאומרים: "הפוך גוטה, הפוך" ואלו בעצם פעולות קיצוניות שנקטה הממשלה ללא צורך למול משבר הקורונה, ובראשם אכיפה בפועל של התחסנות כלל האוכלוסיה, לרבות ילדים, בחיסון נסיוני בטכנולוגיה חדשנית, שבטיחותו ויעילותו לא הוכחו, שפגעו באמון הציבור במערכת הבריאות וגם בחיסוני השגרה.
התנגדות אידיאולוגית אמיתית לחיסוני שגרה היא תופעה שולית, במיוחד בישראל שבה היה מאז ומתמיד שיעור כיסוי חיסוני גבוה. הגם שהאמת ההיסטורית מחייבת לומר שעיקר הירידה במחלות המידבקות, שעשו שמות בילדים במאות קודמות, התרחשה בגלל שיפור בתנאי ההיגיינה והביוב ולא בגלל חיסונים, הציבור ידע שהחיסונים שניתנים בשגרה לילדים נבדקו במחקרים, יש איתם ניסיון טוב ורב שנים ויש להם תועלת מוכחת.
אכיפה של חיסון באמצעות תו ירוק, ללא הצדקה אפידמיולוגית, בדרך שפגעה באנשים רבים בתעסוקה, בלימודים ובתופעות לוואי, גרמה נזק עצום לאמון הציבור במערכת הבריאות
בשונה מכך, מתן גורף לילדים של חיסון חדש כנגד נגיף הקורונה, שפוגע באופן דיפרנציאלי בזקנים וגורם מחלה שאינה מחלת ילדים, חיסון שאינו מונע הידבקות ואינו מגן על הסביבה, סביר שיעורר ספק בקרב הורים בנוגע לשיקול הדעת של מקבלי ההחלטות. תופעות לוואי רציניות שדווחו בנוער ולא זכו להתייחסות בטיחותית מחמירה וההבנה שניתן לילדים חיסון ללא צורך אמיתי הגבירו את הספק והריאקציה עד כדי כישלון חרוץ של מבצע החיסון בילדים קטנים.
גם מבצע חיסוני הפוליו האוראליים נכשל כיוון שמשרד הבריאות החליט באופן תמוה לחסן באופן גורף בזן הנגיף המוחלש, שגרם בעצמו לתחלואה, במקום לנקוט במדיניות המקובלת במדינות הנאורות ולפעול לשפר את הכיסוי של החיסון המומת נקודתית במוקדים של חסר בכיסוי.
אמון הציבור במערכת הבריאות הוא נכס חשוב ביותר שנפגע מקבלת החלטות לא אחראית של רשויות הבריאות, בארץ ובעולם, במשבר הקורונה. אכיפה של חיסון באמצעות תו ירוק, ללא הצדקה אפידמיולוגית, בדרך שפגעה באנשים רבים בתעסוקה, בלימודים ובתופעות לוואי, גרמה נזק עצום לאמון הזה.
מחקרי סקרים מבתי הספר לבריאות הציבור באוניברסיטאות תל אביב וחיפה מראים את הפגיעה באמון ואת הקשר שלה להסברה הממשלתית בעת המגיפה. הכתובת היתה על הקיר.
במאמר מפרי עטי שהתפרסם כאן מעל הבמה הזו בדיוק לפני שנה כתבתי: "היעדרו של גילוי נאות והסבר מלא למתחסן על היתרונות והחסרונות של החיסון אינם עולים בקנה אחד עם אתיקה רפואית. מחקר חדש מ-PNAS מראה שהיעדרו של גילוי נאות אודות תופעות לוואי אפשריות של החיסון עשוי למנוע הססנות חיסון בטווח הקצר אבל פוגע אנושות באמון ברשויות... הלחץ האגרסיבי המופעל בארץ להתחסן נגד קורונה כבר מביא, למרבה הצער, אנשים נורמטיביים לשקול מחדש האם לחסן את ילדיהם בחיסוני השגרה החשובים".
"הססנות חיסונים" היא מושג שהגיע הזמן שיעבור מהעולם - חיסון, ככל טיפול רפואי, מצריך הסבר והסכמה מודעת של מטופל או של הוריו, שמממשים את חירותם היסודית להסס ולהתלבט האם להשתמש בו
בדיון נמסר כי רבע מההורים ממשיכים להתנגד לחיסונים אלה, כי על מערכת הבריאות יהיה "לטפל בהם" וכי "הססנות חיסונים" היא אחד מעשרת האיומים על בריאות הציבור. אלה אמירות שצחנה קשה של פטרנליזם רפואי נודפת מהן.
"הססנות חיסונים" היא מושג שהגיע הזמן שיעבור מהעולם - חיסון, ככל טיפול רפואי, מצריך הסבר והסכמה מודעת של מטופל או של הוריו, שמממשים את חירותם היסודית להסס ולהתלבט האם להשתמש בו. השינוי שארגון הבריאות העולמי הגדיר במונח "חיסון" בשנת 2021 - מיצירת חיסוניות (immunity) ליצירת הגנה (Protection) - מרדד את המונח ומחליש אותו, ונראה שנועד להרחיבו כדי לכלול בתוכו את התרכיב לקורונה, שאינו מונע הידבקות ושיעילותו מוגבלת לחודשים מעטים, בשונה מחיסונים אחרים, תחת הגדרה של חיסון.
הדרך לשפר היענות לחיסוני הילדות היא לא עוד ועוד תעמולה, ולא מימון שמן של עמותות שכביכול פועלות להנגשת מידע לציבור, שזו מטרה חשובה וטובה, ובפועל יוצאות לציד מכשפות של "מתנגדי חיסונים" ולוחצות לאכוף התחסנות ובכך כורתות במו ידן את הענף שעליו כולנו יושבים. זה האמון שצריך לשקם אותו בדרך המעשה. דרך של שקיפות ולא חוזה מושחר עם חברת חיסונים, דרך של מדיניות שקולה ולא כזו שמתעלמת מהציווי הראשון ברפואה ("קודם לכל, אל תזיק"), דרך של כבוד לאוטונומיה של המטופל, הסבר והסכמה מודעת ולא אכיפה ורמיסה של זכויות החולה והאזרח.
הפיל שבחדר הוא אמון הציבור ברפואה. זה חוסר אמון המשולב בחרדת בריאות המונית שפומפמה במשך שנתיים על ידי תעמולה של פחד ואימה, הפוגעים במערכת היחסים הקריטית מטפל-מטופל. את האמון הזה חובה לשקם לאחר קריסתו עקב הניהול הכושל של משבר הקורונה על ידי רשויות הבריאות בארץ ובעולם. המבט של משתתפי יום החשיבה ושל הנהגת מערכת הבריאות צריך להיות מופנה קודם כל לעצמם ולתרומתם למצב העגום הזה, או לפחות למראה המשקפת אותם ואת הפיל שבחדר.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
